Vayedaber

Baba Kama

Daf 1b

משנה: 1a אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. לֹא הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה וְלֹא הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. לֹא זֶה וָזֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִים כַּהֲרֵי הָבּוֹר שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִים לֹא זֶה וָזֶה שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ וּכְשֶׁהִזִּיק חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק 1b בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.

Traduction

Les objets qui causent des dommages se divisent en quatre catégories (dont les principaux représentants (1)''On retrouve le même système d'éléments principaux et de dérivés en (Shabat 7, 1); (Sheqalim 5,1). - Pour traduire la Mishna, nous avons utilisé la version de M. J. M. Rabbinowitz.'' sont): le bœuf, la fosse, le mabeh (qui mord ou arrache, ou écrase), et le feu. Le bœuf a quelque chose qu’on ne trouve pas dans le mabeh, de même qu’on rencontre dans le dernier ce qu’on ne trouve pas dans le premier (2)La Bible a donc pu les mentionner tous deux, pour établir chaque loi, que l'on n'aurait pas pu inférer l'une de l'autre.. Tous les deux (le bœuf et le mabeh) ont ceci que n’a pas le feu, c’est d’être vivants, tandis que le feu ne l’est pas (3)La Bible a donc dû citer à part le feu.. Tous les trois (le bœuf, le mabeh et le feu) ont cette particularité à l’exclusion de la fosse, c’est que (d’après leur nature) ils vont chercher l’objet qu’ils détruisent, mais la fosse ne le cherche pas. Tous les quatre ont cela de commun entre eux, qu’il est dans leur nature de causer des dommages, que leur propriétaire est obligé de surveiller, et que s’ils causent des dommages, leur propriétaire doit payer ceux-ci avec les meilleurs de ses terrains (4)Le recours par hypothèque, à défaut d'argent, aura lieu sur le meilleur immeuble..

Pnei Moshe non traduit

ארבעה אבות נזיקין. נזיקין שם ההיזק שעושין נזק ואבות קרי להו להנך דכתיבי בקרא בהדי' ובגמרא מפרש הי נינהו תולדות:

השור והבור. כסדר שנכתבו בפ' סדרן במשנה דפ' ראשונה נאמר' בשור ושניה בבור. ולפי מסקנת הש''ס הבבלי השור זה הרגל אבל האי תלמודא מפ' השור זה הקרן כדאמר בגמ' ומפרשינן המתני' לפי שיטתא דהאי ש''ס כדלקמן:

והבור. בור ברה''ר ונפל שמה איזה בעל חי חוץ מן האדם ומת אם הבור עמוק י' טפחים או אם הוזק בו ואפי' אדם אם הוא פחות מעשרה שהוא שיעור לניזקין:

והמבעה. למסקנת הבבלי המבעה זה השן והא דלא נקט שן דה''א אפי' היכא דאין הנא' להיזיק' ולפיכך נקט לישנא דמבע' דמשמע לישנא דאיגלויי כדכתיב נבעו מצפוניו דהיינו להנאתה שלפעמים נגלית ולפעמי' נכסית והיינו בשעת אכילה אבל לפי שיטת הש''ס הזה דמפר' השור זה הקרן וא''כ צ''ל דהמבעה כולל לשניהם לשן ולרגל כדדריש בגמרא מקרא ולהכי נקט לישנא דהמבעה שהוא שם כולל לשניהם וכדכתיב בפר' במקרא א'. וטעמא לפי שהן שתי אבות השווין בדיניהם לענין שהן פטורין ברה''ר:

וההבער. זה האש ונקט לישנא דהבער לכלול ג''כ הגחלת שהניח ויצאה והזיקה דסתם אש דקרא הוא שלהבת וכדכתיב לא תבערו אש ופירושו לא תעשו איזה ביעור שמבעירין ממנו האש:

לא הרי השור כהרי המבעה. לא יש קולא בשור כמו שיש קולא במבעה לפי שהשור שהוא הקרן כוונתו להזיק והמבעה אין כוונת שניהם להזיק ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה מפני שהוא קל מן השור בזה:

ולא המבעה כהרי השור. ויש עוד צד אחד שהשור קל ממבעה לפי שהקרן אין הנאה להזיקו ושן יש הנאה להזיקה וכן קל הוא מרגל שהקרן אין היזיקו מצוי ורגל הזיקו מצוי ולפיכך אי כ' רחמנא מבעה לא אתא שור מנייהו מפני שהוא קל מן מבעה בזה ואמטו להכי איצטריך למיכתביה והא דלא נקט כסדר כהרי הבור משום דתו לא מצי למיתני לא זה וזה שיש בהן רוח חיים ועוד דהשתא רבותא אשמועי' שאע''פ שיש לשניהם רוח חיים לא נפק חד מחברי':

ולא זה וזה וכו'. אלו שלשתן דרכן לילך ולהזיק:

הצד השוה שבהן לאתויי כל שדרכן להזיק ושמירתן עליך ואע''ג דאיכ' בחד מהני אבות דלא דמי ליה אי דמי לאינך או לתרי מנייהו מייתינן לי' בהצד השוה לחיובא:

במיטב הארץ. אם רוצה המזיק לפרוע לו קרקע צריך להגבות לו מעידית שבנכסיו:

הלכה: אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין כול'. הַשּׁוֹר זֶה הַקֶּרֶן. דְּכְתִיב כִּי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רְעֵהוּ וגו'. עַד כְדוּן בְּתָם. בְּמוּעָד מְנַיִין. אוֹ נוֹדַע כִי שׁוֹר נַגָּח הוּא וגו'. הַבּוֹר. כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר וגו' בַּעַל בַבּוֹר יְשַׁלֵּם וגו'. הַמַּבְעֶה. כִּי יַבְעֵר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה. זֶה הָרֶגֶל. דִּכְתִיב מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחַמּוֹר. וּכְתִיב הָסֵר מְסוּכָּתוֹ וְהָֽיְתָה לְבָעֵר. זֶה הַשֵּׁן. פְּרוֹץ גְּדֵירוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. זֶה הָרֶגֶל. וְהַהֶבְעֵר. דִּכְתִיב כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָֽצְאָה קוֹצִים וגו'.

Traduction

Par ''dommage du bœuf'', on entend le mal causé par la corne, comme il est dit (Ex 21, 35): Si le bœuf de quelqu’un frappe des cornes le bœuf de son prochain, qui en meurt, ils vendront le survivant et partageront le produit des 2 bœufs. On sait, par ce verset, quelle est la règle pour un bœuf tam (non enclin à frapper); mais quelle est la règle (5)En d'autres termes, dit le commentaire, n'est-ce pas d'un verset traitant de l'animal qu'il s'agit? pour l’animal enclin à frapper, muad? On le sait par ce verset (ibid. 36): Ou (mais) s’il est notoire que le bœuf avait déjà coutume de heurter de la corne, le propriétaire de ce bœuf payera le dommage. Le dommage ''du fossé'' est ainsi décrit (Ex 33, 34): Si quelqu’un ouvre un fossé, et qu’il en résulte un accident, le maître de la fosse paiera. Le dégât du mabeh (6)V. Mekhilta, section Mischpatim, ch. 14, commenc. est ainsi décrit (Ex 22, 4): Si quelqu’un fait du dégât dans un champ ou dans une vigne, en y envoyant sa bête, etc. C’est l’effet du piétinement, dont il est dit (Is 32, 20): Vous qui faites aller le pied du bœuf et de l’âne, et il est dit: (Is 5, 5): j’ôterai sa haie, et elle sera broutée. C’est aussi la morsure, comme il est dit ensuite (ibid.): je romprai sa cloison, et elle sera foulée. Enfin, le dommage ''du feu'' est ainsi décrit (Ex 22, 5): Si le feu survient et trouve des épines, etc.

Pnei Moshe non traduit

גמ' השור זה הקרן. דלא תימא דהתנא כולל בשור כל מיני חלוקי האבות הנאמרים בו והם קרן שן ורגל והמבעה זה האדם והלכך מפרש האי תלמודא דלא תני שור אלא לקרנו ובמבעה כולל התנא לשן ולרגל כדלקמן:

דכתיב וכי יגוף וגו'. מקרא דכתיב גבי בהמה יליף ולא מקרא קמא דכתיב גבי אדם כי יגח איש שור את איש וגו' וטעמיה כדלקמיה:

עד כדון בתם במועד מנין. כלומר דעד כאן שמענו דילפינן קרן דתם מקרן דבהמה ולא מקרן דלעיל דכתיב גבי אדם ומנין שאף במועד מהאי קרא הוא דילפינן. והאי מנין לאו אקרא קאי ולומר מועד מהיכן שמענו דהא בהדיא כתיבא אלא אילפותא דהש''ס קאי וכמסקנא דמילתא היא וכלומר דגם מועד דבהמה מהאי קרא גופיה דכתיב ביה הוא דילפינן או נודע כי שור נגח הוא ולא ממועד דכתיב לעיל גבי אדם ונפקא מינה דקמ''ל דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה:

הבור וכו' בעל הבור ישלם. להכי מייתי נמי סיפיה דקרא לאשמועינן דבהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו עסקינן דיש לו בעלים:

המבעה כי יבער וכו' כדפרישית במתני' דס''ל להאי סתמא דהש''ס דהתנא כולל במבעה לשתי אבות האחרים של שור והם השן והרגל וכדדריש לה מקראי:

ושלת את בעירה וכו'. כלומר דמושלח דרשינן לרגל כדכתיב משלחי רגל ומובער דרשינן לשן כדכתיב והיה לבער זה השן:

פרוץ גדרו והיה למרמס זה הרגל. הא דלא סגי ליה להש''ס בדרשא דלעיל משלחי רגל משום דלא תיקשי מנא לן למדרש מוהיה לבער זה השן דלמא רגל הוא וכמשמעות פשטיה דקרא הסר מסוכתו של הכרם והיה לבער ברגל שיהיו הכל דורסין בו וכ''ת קרא דושלח את בעירה היכי מפרשת לה דלמא אידי ואידי ארגל והא דשלח שלוחי והא דאזל ממילא:

ת''ש מסיפיה דקרא דכתיבא התם פרוץ גדרו וגו'. ואם נפרש לבער דרישיה דקרא ברגל א''כ קשיא מאי האי דקאמר עוד והיה למרמס אלא ע''כ והיה למרמס זה הרגל וה''פ דקרא הסר מסוכתו של הכרם מסוכה זהו שעושין על גבי הגדר ממיני יתידות וקוצים כדי למנוע רגלי העוברין מע''ג הגדר ובתחילה תסור המסוכה והיה לבער לאכול מפירותיה להדוחקין עצמן ועוברין למעלה ע''ג הגדר כדי להכנס להכרם ולאכול ממנה ואח''כ פרוץ גדרו לגמרי והיה למרמס ברגל העוברין בה עכשיו בריוח כדי להשחית את הנשאר ממנה. ודרך משל הוא זה שהוכיח ישעיה הנביא ע''ה לישראל והכוונה שהקב''ה נפרע מהן מישראל מעט מעט וזהו מדת החסד. ועכ''פ שמעינן מהאי דרשה דבער זה השן:

Baba Kama

Daf 2a

אֲנָן תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. נֶזֶק צַעַר רִיפּוּי שֶׁבֶת וּבוֹשֶׁת שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. 2a אֱמוֹר מֵעַתָּה. מַה דְתַנִּינָן אֲנָן לְהֶכְשֵׁר נְזָקִין. מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה בֵּין לְהֶכְשֵׁר נְזָקִין בֵּין לְנִיזְקֵי גוּפוֹ. רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל. הֵיךְ תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין. אִם הַכֹּל אָמוּר בְּשׁוֹר אֶחָד נִיתְנֵי שְׁלֹשָׁה. וְאִם הַכֹּל אָמוּר בְּשׁוֹר שְׁלֹשָׁה נִיתְנֵי חֲמִשָּׁה. אֶלָּא כְּמַה דְאִישְׁתָּעֵי קִרְייָא אִישְׁתָּעְייַת מַתְנִיתָא.

Traduction

Nous avons appris (dans notre Mishna) qu’il y a ''4 catégories de dommages''. R. Hiya a enseigné (7)Tossefta à ce, ch. 9. qu’il y a 13 catégories, savoir (outre ces 4 sortes): celle de la douleur, la guérison, l’incapacité de travail, la honte, le cas du gardien gratuit (irresponsable), de l’emprunteur, du gardien payé, du loueur. On peut justifier toutefois cette divergence, en disant: la présente version a en vue les dommages financiers (réparables), et celle de R. Hiya ajoute les dommages corporels. R. Hagaï demanda: comment la Mishna dit-elle qu’il y a 4 principaux dommages? Si elle entend appliquer au bœuf, ce qui en dérive (8)La blessure par les cornes, la morsure, et le piétinement., il suffirait d’énoncer trois catégories (non le Mabeh)? Si au contraire elle se propose d’énumérer les divers cas de dommages causés par le bœuf, elle devrait en compter cinq (9)Divisant le Mabeh en morsure et piétinement.? —C’est vrai, fut-il répondu, mais l’auteur de la Mishna a suivi l’ordre adopté par la Bible (qui englobe 2 faits dans un même verset).

Pnei Moshe non traduit

אנן תנינן. במתניתין לא תנינן כ''א ד' אבות נזיקין ור' חייא תני בתוספתא. דיליה נזק צער וכו' נוסף על הארבעה דמתני' ובין הכל י''ג אבות נזיקין:

אמור מעתה. הטעם דמה ששנה לנו רבי במתני' הן בענין הכשר נזיקין נזיקין שבאין מצד ממונו ולפי שהממון של אדם הוא הכשרו קרי ליה הכשר ובנזקי גופו לא קא מיירי ומה דתני ר' חייא הוא בין נזקי ממונו ובין נזקי גופו:

היך תנינן ד' אבות נזיקין. כלומר שור דקתני במתני' באיזה דין דשור מיירי כי היכי דלהוי המנין של האבות ארבעה לא פחות ולא יותר:

אם הכל אמור בשור אחד. אם נוכל לכלול כל הנזקין דשייכי בשור הקרן והשן והרגל:

ניתני שלשה. אמאי חשיב ארבעה הרי לא מצינו אבות דכתיבי בקרא כ''א הני דחשיב להו במתני' ואם שם שור כולל הוא לכל האבות שבו א''כ ליתני שלשה ותו לא והמבעה למה לי:

ואם הכל אמור בשור שלשה. שדעת התנא לחלק כל עניני הניזקין שבשור ולחשבן כל א' בפני עצמו ושור דקתני בנזק קרן לחודיה הוא א''כ קשיא ניתני חמשה השור והבור והשן והרגל וההבער וכלומר מאי חזית דקתני השור לקרנו בלחודיה ובהמבעה הוא כולל לשאר חלקי נזקי השור כאחד:

אלא כמה דאישתעי קרייא. הדר קאמר דהיינו טעמא דהתנא דכמו שנאמר בקרא כך הוא מדבר בלשון המשנה לפי שמצינו בתורה דקרן כתיבא בפרשה בפני עצמה ובשן ורגל כולל לשתיהם במקרא אחד ושלח ובער וכדדרשינן לעיל לפיכך ראה רבי לסדר דבריו במשנה כפי הכתוב שבתורה:

תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן. נְגִיחָה נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה בְעִיטָה דְחִייָה. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי. נְגִיפָה נְגִיחָה עִיקָּר הֵן וְאַתְּ עֲבִיד לוֹן תּוֹלְדוֹת. אֶלָּא מַתְחִיל בָּעִיקָּר וּמְסַייֵם בְּתוֹלְדוֹת.

Traduction

Les dérivés de la blessure des cornes sont: frapper, pousser, mordre, se coucher avec force (pour briser), piétiner (ruer), presser (par le côté). -Mais, objecta R. Isaac, puisque l’acte de frapper ou blesser des cornes est le point capital, comment l’énumère-t-on ici à titre de dérivés? —En effet, l’on commence par les points essentiels, pour finir par les dérivés.

Pnei Moshe non traduit

תולדות הקרן נגיחה נגיפה. כדמסיק לקמיה:

רביצה ובעיטה. שראתה הכלים ורבצה עליהם כדי להזיקן ולשברן או שבעטה ברגליה כדי לשבר את הכלים:

דחייה. שדחתה בגופה ונתכוונה להזיק ולהכי הוי הני כולהו תולדות הקרן דכוונתן להזיק ואין הנאה להזיקן ואין הזיקן מצי כקרן והלכך דינן כקרן דכל זמן שלא הועדו ג''פ בב''ד אינן משלמין אלא חצי נזק:

נגיחה נגיפה עיקר הן. עיקר אבות הכתובין בתורה ומ''ט חשיב להו בתולדות:

אלא מתחיל בעיקר. כלומר לא דמחשב להו לתולדות אלא ה''ק תולדות דקרן הנמשכין מנגיחה ונגיפה ודומין להן מה הן ומסיים באלו הארבעה דחשיב שהן תולדות הדומין להן:

תּוֹלְדוֹת הַבּוֹר. כָּל פִּירְקָא תְלִיתָייָא דְתַנִּינָן בִּנְזִיקִין. רִבִּי תַנֵּי. הִנִּיחַ גַּחֶלֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּצְלוּחִיתוֹ בְיָדוֹ. נִשְׂרְפוּ כֵלָיו וְנִשְׁבְּרָה צְלוּחִיתוֹ חַייָב עַל הַצְּלוּחִית מִשּׁוּם בּוֹר וְעַל הַכֵּלִים מִשּׁוּם אֵשׁ.

Traduction

– Les dérivés du dommage ''par le fossé creusé'' se trouvent énumérés au du présent traité des dommages (10)Semblables à ceux causés par le fossé.. Rabbi enseigne (11)Cf. ci-après, (3, 1) ( 3c).: Si quelqu’un a posé sur la voie publique un charbon (non abandonné), puis quelqu’un arrive ayant une bouteille à la main et se heure au charbon, de sorte que ses vêtements s’enflamment et la bouteille se brise, l’auteur du dégât est obligé de payer: 1° la valeur de la bouteille, au même titre que celui qui aurait creusé une fosse (dans laquelle un animal serait tombé), 2° les vêtements, parce qu’il a causé l’incendie.

Pnei Moshe non traduit

תולדות הבור כל פירקא תליתייא. כל הפרק השלישי של מס' נזיקין זה המניח את הכד דשם איירי בדיני תקלות הנלמדין ודומין לבור:

הניח גחלת ברה''ר. בשלא הפקיר מיירי וקסבר דאע''ג דכל תקלה מבור למדנו ופטור בהן הכלים הני מילי היכי דאפקרינהו אבל לא אפקרינהו לא דמי לגמרי לבור וחייב בהן את הכלים והלכך חייב על הצלוחית משום בור:

ועל הכלים משום אש. ואפי' לא הניח גחלת ברה''ר אלא יצאת מעצמה והזיקה חייב כדין האש ולא נקט ברה''ר אלא משום דינא דבור ואשמועינן דבתקלה אחת משכחת לה חיובא דבור וחיובא דאש:

תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל. תַּנֵּי. בְּהֵמָה שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיקָה בֵּין בְּיָדָהּ בֵּין בְּרַגְלָהּ בֵּין בְּקַרְנָהּ בֵּין בְּעוֹל שֶׁעָלֶיהָ בֵּין בְּשָׁלִיף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּין בָּעֲגָלָה שֶׁהִיא מוֹשֶׁכֶת. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. וְהַמַּזִּיק בַּכַּרְמְלִית מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.

Traduction

– Par ''dérivés du pied'', il faut entendre p. ex. ce cas (12)Tossefta, ibid.: si un animal entrant dans une propriété privée a causé des dommages, ou avec les pattes de devant ou de derrière, ou avec les cornes, ou avec son joug, ou avec son paquet, ou avec le chariot qu’il traîne, le propriétaire de la bête doit le dommage entier, et de même si l’animal qui a nui est entré dans une place intermédiaire entre la voie publique et le bien privé, xhrami''.

Pnei Moshe non traduit

תולדות הרגל. מאי היא כדתני בהמה שנכנסה לרה''י וכו' והני כולהו לאו דוקא תולדה דרגל הן דהא קתני בין בקרנה אלא אאינך אחריני קאי ומייתי הך ברייתא משום דקחשיב נמי לתולדה דרגל בהדה בעול ובשליף וכו' דהני כולהו אורחיה הוא וברשות היחיד משלם נזק שלם וברשות הרבים פטור כרגל:

בין בקרנה. הך תוספתא כר' טרפון אתיא דס''ל בפ''ב משונה קרן ברשות הניזק משלם נזק שלם:

בעגלה שהיא מושכת. דכגופה הויא ולא מיחשבה כצרורות:

והמזיק בכרמלית. ס''ל כרמלית כרה''י הוי לענין נזקין ונזק שלם הוא משלם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source